מאמרים

ללמד בלי קול

שקט, לא שקט! פשוט שקט.



שקט כי אני פשוט לא יכול לדבר.

זה הפך להיות סוג של מסורת.

שנה שלישית ברצף שהחורף שודד לי את הקול.

אני לא נהיה חולה, פשוט מאבד את הקול.



אז בשבוע שעבר איבדתי את הקול למספר ימים.

מאתגר ללמד ילדים מבלי לדבר.

הכי קל לבטל את כל השיעורים ולהצמד לכוס תה מלאה בג'ינג'ר ולימון.

אבל את התלמידים שלי אני מלמד לא לוותר. לא לוותר גם כשקשה. לא לוותר גם כשאי אפשר.

אין טוב מדוגמא אישית להראות חוסר ויתור.

אז שלחתי הודעה להורים והסברתי את המצב.

ביקשתי שיעדכנו את הילדים במצב ושיבקשו שהילדים יעזרו לי.

משך שלושה ימים לימדתי קבוצות של ילדים שגודלן 3-15 תלמידים בדממה.

היה מרשים ביותר.

כל התלמידים שיתפו פעולה. גם אלה שבדרך שלל מרעישים בלי הפסקה.

הכל התנהל בלחישות, בתנועות ידיים והדגמה.

כשהילדים פנו אלי הם עשו זאת בלחישה. כשלחשתי לאחד מהם באוזן וביקשתי שיגידו לכולם בקול, הם התקשו לומר זאת בקול רם. לא בגלל ביישנות, אלא בגלל שהמורה בשקט אז גם הם צריכים לשמור על השקט.

אפילו הורים פנו אלי בלחישה, טוב לא כולם אבל רובם=)

היה מקסים.



אז אחרי שלושה ימים של דממה יש לי 10 תובנות שחלקן כבר ידעתי, אבל התחדדו לי בזכות השקט:




בריאות לכולם